בעת האחרונה אנו עדים למקרים רבים בהם אזרחים ישרים ושומרי חוק, עושים שימוש בנשק חם כשלטענתם ,

כמו במקרה המפורסם לאחרונה של אריה שיף, השימוש בנשק חם היה צורך הנובע מהגנה עצמית על חייו שלו, של אחרים או וגם על רכושו.

רבים טועים לחשוב כי כאשר זכו הם לקבל רישיון להחזקת נשק כאמצעי להגנה עצמית, ביום פקודה, כאשר יחושו באופן סובייקטיבי שהם נתונים בסכנה לחייהם, לחיי הקרובים להם, או כשבאופן הרואי, אדם זר המצוי בקרבת מקום נתון בסכנה לחייו או לשלמות גופו,

אם הם יעשו שימוש בנשק החם שברשותם ויביאו למותו של הפוגע או המנסה לפגוע בהם, יהיו הם זכאים להגנת החוק תחת מטריית ההגנה העצמית, לא ייפתח נגדם תיק פלילי ואם ייפתח, הרי שיזוכו הם, כי הרי, כך חושבים רבים, הם בסך הכל הגנו על עצמם או על אחרים.

רבים טועים באופן חמור לחשוב כי מה שהם מתארים בבית המשפט כמציאות עובדתית לקורות אותם באירוע, יתקבל ללא כל הסתייגות על ידי בית המשפט.

זוהי טעות קולוסאלית נפוצה למי שלא מבין או יודע איך נקבעות עובדות משפטיות בבית המשפט.

פעמים רבות לקוחות שלי ולקוחות בכלל מתקשים להבין שישנו פער בין המציאות העובדתית לבין המציאות המשפטית. במילים אחרות, בית המשפט שכמובן לא נכח במועד האירוע ובמקום האירוע ממש, הוא זה שיקבע הממצאים העובדתיים , באשר למה שארע באירוע, גם כשלפעמים הקביעות העובדתיות הפוכות לחלוטין ממה שהלקוח באמת ובתמים מספר מדם ליבו על שהתרחש.

אתם שואלים איך דבר כזה יכול לקרות? התשובה פשוטה: טענה להגנה עצמיתזהו תפקידו של בית המשפט לקבוע בהתאם לחומר הראיות שמובא בפניו(עדויות עדים, דוחות שוטרים וכן הלאה) מה היה באירוע, גם אם הלקוח טען אחרת. כך למשל יכול בית המשפט לדחות את גרסת הלקוח למה שהתרחש בזירה ולהעדיף גרסת עד ראייה, גם אם תחושת הלקוח היא שנעשה לו עוול בכך שלא מאמינים לו.

אני בהיותי עו"ד פלילי כבר 26 שנים במקצוע הזה, מי אשר טיפל באלפי תיקים פליליים, בינהם באין ספור בתיקי המתה – מתיקי רצח ועד תיקי גרם מוות ברשלנות, והביא לזיכויים בתיקי המתה מורכבים, רוצה להתחיל בהמלצה ובעצת חינם מיד בפתיח דבריי – מי שבאמת לא זקוק לשאת על עצמו נשק חם, שיימנע בכלל מלהתחיל פרוצדורה של קבלת רישיון לנשק. מי שלא עוסק בתחום האבטחה, מי שלא נדרש במסגרת עיסוקו לנוע באזורים עויינים וכיו"ב, שימנע מלכתחילה מלהימצא בסיטואציה תיאורתית שעלולה להתפתח לטרגדיה כפולה שבשימוש בנשק חם שיביא להריסת 2 משפחות- של המנוח ושל היורה.

"אבל המדינה איפשרה לי לקבל רישיון נשק ולהחזיק נשק להגנה עצמית?!"

נכון בהחלט, אבל ביום שבו אתם תעשו שימוש בנשק חם ותביאו למותו של אדם שתקף אתכם או ניסה לתקוף אתכם, כשאתם באמת ובתמים תזעקו את זעקת חפותכם שהרגשתם שאתם "ראיתם את המוות מול העיניים" ושלא היתה לכם שום כוונה להמית אף אחד, אלא בסך הכל התגוננתם, צפו לכך שהקריטריונים החוקיים והמשפטיים שיבחנו ויקבעו אם אתם זכאים להיות פטורים מאחריות פלילית עקב קבלת טענת "הגנה עצמית", שונים בתכלית השינוי מהאופן שאתם תפסתם וחוויתם את האירוע!

בואו נצלול להבנת דרישת החוק והפסיקה לקיום טענת ההגנה העצמית:

צריכים להתקיים 6 תנאים מצטברים, 6 תנאים דווקניים, שללא קיום כל (!) 6 התנאים המצטברים, לא תהיו זכאים לפטור מאחריות פלילית עקב הגנה עצמית ואתם חשופים להרשעה בעבירת המתה במנעד הרחב שבין גרימת מוות ברשלנות ועד הרשעה בעבירת רצח מתוך כוונה מיוחדת ותזכו קרוב לוודאי לראות את חומות הכלא מבפנים ולא מבחוץ.

אם הדברים לא ברורים דיים, הפנימו שאם התקיימו 5 תנאים חשובים ומהותיים מתוך 6 התנאים בפעולותיכם "להגנה עצמית", הרי שטענתכם להגנה עצמית תידחה, אם אפילו תנאי אחד מתוך ה 6 לא התקיים.

התנאי הראשון:

יסוד הסכנה המוחשית. אין הגנה עצמית ככל שמדובר בסכנה ערטילאית או רחוקה. על הסכנה להיות ממשית או מוחשית לחייו של המתגונן, חירותו, גופו או רכושו של המתגונן או זולתו. הסכנה שמפניה מתגונן המתגונן חייבת להיות מוחשית. לא תספיק לממית, טענה, כמו שטען אחד הלקוחות שלי בתיק רצח שנוהל כי : " לא היתה לי ברירה, ראיתי את המוות מול העיניים". בית המשפט יצטרך להשתכנע שלא רק שהממית אכן חש זאת, אלא האם באמת המציאות העובדתית כפי שיקבע בית המשפט כללה סכנה מוחשית.

התנאי השני:

יסוד הדרישה כי המעשה נועד להדוף "תקיפה שלא כדין". היסוד הזה מבטא את הדרישה שהמעשה של הממית הוא מעשה התגוננות מפני תוקף ולא מעשה התקפי.

כך למשל לא תתקבל טענת הגנה עצמית, בין היתר, אם המנוח איים בטלפון לרצוח את הממית והממית בעקבות שיחת הטלפון מגיע אל ביתו של המנוח ויורה במנוח.

יכול שהממית הרגיש וציפה שהמנוח "באמת" מעוניין לרוצחו, אך במעשיו של הממית בהגעתו אל בית המנוח בו ירה, בוודאי לא יוכל לחסות תחת קיום התנאי הראשון וגם לא התנאי השני, שכן אין מדובר בסכנה מוחשית והממית פעל ברוח לחימה ולא ברוח התגוננות.

שימו לב כי האמרה : הבא להורגך השכם להורגו, אינה חלה בנסיבות אזרחיות ( להבדיל מצבאיות…). טענות של "הוא רצה להרוג אותי ואני הקדמתי אותו", לא יתקבלו.

התנאי השלישי:

יסוד המיידיות, הדורש שמעשה ההתגוננות יתבצע רק מרגע שהמעשה דרוש באופן מיידי על מנת להדוף את התקיפה, וייפסק מרגע שהתקיפה נפסקה.

נניח שהמנוח מגיע מצוייד בסכין לביתו של הממית כשקודם להגעתו הודיע המנוח בטלפון לממית שהוא (=המנוח) מגיע לבית הממית על מנת לרצוח אותו (=את הממית).

הממית מציץ דרך עינית הדלת ורואה את המנוח אוחז בסכין.

האם כאשר הממית ייגש לחדר השינה שלו, יטול משם אקדח, ידרוך אותו, יפתח את הדלת ויירה רק כדור אחד בחזהו או בראשו של המנוח, יהיה זכאי לפטור מאחריות למותו של המנוח עקב הגנה עצמית?

לצער לב הממית, התשובה שלילית. לא היתה שום מיידיות הכרחית במעשה הירי מצד הממית. הממית יכול היה שלא לפתוח הדלת ולהזעיק משטרה. כך קרוב לוודאי היה קובע בית המשפט בתיק הרצח שהיה מתנהל כנגד הממית…שלא לומר שבית המשפט היה גם קובע שבהיעדר פתיחת הדלת מצד הממית או המנוח, גם לא התקיים יסוד הסכנה המוחשית.

ומה אם למשל, היה הממית פותח את הדלת והמנוח הניף הסכין בתנועת דקירה אל חזהו של הממית והממית ירה כדור אחד לחזהו של המנוח, המנוח נופל לארץ, שומט הסכין והממית יורה בראשו של המנוח עוד 2 כדורים?

במצב כזה, תנאי המיידיות שבמעשי הממית , לא מתקיים באשר לירי 2 הכדורים בראש המנוח כשהוא על הארץ ומנוטרל מהסכין, ושוב קרוב לוודאי, שמעשה הממית שאולי התחיל תחת הגנה עצמית, המשיך במעשה שלא היה מיידי ויביא את הממית להיות מורשע בעבירת המתה.

התנאי הרביעי:

יסוד הנחיצות הנחלק לנחיצות כמותית ואיכותית. הרשות החוקרת , ובהמשך אף בית המשפט, אם יוגש כתב אישום, יבחנו התנהגות הממית באמצעות סכין, אקדח או אפילו באמצעות ידיו, באופן שהאם נדרשו 3 יריות, 4 דקירות סכין או 5 מכות אגרוף, או שפחות מכך ,כדי להנות מטענת ההגנה העצמית.

שימו לב. כך רשויות החוק נדרשות ופועלות לבחינת פעולותיו של הממית.

בתיקי המתה רבים שנבחנו בבתי המשפט, פעמים רבות קבעו בתי המשפט כי יש לבחון כל ירייה או דקירה באופן נקודתי, גם אם הירייה או הדקירה היו חלק מארוע מתגלגל אחד.

פעמים רבות בפסיקה העניפה מצאנו שדקירה ראשונה או ירייה ראשונה, יכולים לחסות תחת ההגנה העצמית , בעוד ששאר הדקירות או היריות , היו בלתי מוצדקות כמותית.

לקביעה האפשרית שכמותית מעשיו של הממית בלתי מוצדקים, יכול ותהיה קביעה נוספת מצטברת או חלופית לפיה לא התקיים יסוד הנחיצות האיכותית. כלומר, יש ובית המשפט יבוא חשבון עם הממית על כך שלא היה נחוץ לירות או לדקור את המנוח בפלג גופו העליון אלא ניתן היה להסתפק בדקירה או ירי ברגל למשל.

זוכרים שאמרתי בפתיח, שמי שלא זקוק באמת לנשק חם, שיואיל ולא יידרש לנשק חם?

יש שמי מהקוראים עכשיו את המאמר הזה יגידו לעצמם שזה פשוט בלתי מתקבל על הדעת שאדם הנמצא בסכנה מוחשית ומיידית לחייו ושנמצא תחת מתקפה רצחנית של המנוח כלפיו, יידרש לבחון באופן דקדקני מה נחוץ ומה לא תוך כדי האירוע המסעיר והמבעית כשדופק הלב על "200" ולחץ הדם המריא לשחקים.

חברים. זוהי המציאות המשפטית. החזקתם או שאתם מחזיקים אקדח, דעו לאן דברים יכולים להתגלגל.

עוד לא סיימנו. יש עוד 2 תנאים מצטברים ל 4 התנאים הקודמים שרק אם יתקיימו, תתקיים הגנה עצמית מוצדקת.

התנאי החמישי:

יסוד השולל את ההגנה העצמית כאשר הממית הוא זה שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה, תוך שהוא צופה את אפשרות התפתחות הדברים.

כך למשל לא תתקבל טענת הגנה עצמית , ככלל, אם הממית מגיע לביתו של המנוח כדי להתעמת איתו או כאשר למשל אחרי עימות מילולי במועדון לילה בין הממית למנוח, המנוח עוזב את המועדון והממית רודף אחרי המנוח מחוץ למועדון ויורה בו.

התנאי השישי:

יסוד הפרופורציה, לפיו חייבת שתהיה התאמה בין מעשה ההתגוננות לבין מעשה התקיפה שלא כדין מצד המנוח. במילים אחרות, מעשה ההתגוננות לא יגרום רעה יותר מזו שהמתגונן ביקש למנוע.

הממית יתקשה מאד להקים טענת הגנה עצמית שתפתור אותו מאחריות פלילית, אם כמעשה התגוננות מצד המנוח שהיכה אותו באגרופים, יבחר הממית לירות במנוח 3 כדורים…

עשו לעצמכם טובה ומנעו מעצמכם כאב ראש וכאב לב ( וגם כאב לכיס). מי שלא זקוק באמת לנשק חם ככלי להגנה עצמית, טוב יעשה שלא יפעל כדי שיהיה לו כזה.

ואם בכל זאת, בחרתם לפעול ולקבל רישיון לכלי נשק והתחדשתם בכלי מרשים ונוצץ, היו ערים לכלי ההמתה שבידיכם ולסכנה האורבת שבהחזקתו.

היה וחלילה , נאלצתם לעשות בו שימוש, כדאי שתתייעצו בטרם מסירת גרסה ראשונית במשטרה עם עו"ד פלילי וותיק ומנוסה. גרסה ראשונית אחרי ייעוץ משפטי עם עו"ד פלילי, יכולה לעשות את ההבדל בין קבלת טענה להגנה עצמית לבין תיק פלילי שיוליד כתב אישום חמור עם פוטנציאל לשנים רבות בכלא.

המאמר, הינו פרי עטו של עו"ד פלילי אדי אבינועם. אין במאמר זה כדי להחליף ייעוץ משפטי.