הזכות להיוועץ בעורך דין בטרם חקירה
היוועצות בעורך דין בטרם חקירה הינה לא רק אחת מהזכויות האלמנטריות של חשוד המוצא עצמו לעיתים, במעמד חקירתי מלחיץ ולא נעים, אלא שפער הכוחות המובנה בין חוקר משטרה מנוסה לבין חשוד שלעיתים קרובות הוא נטול כל נסיון קודם במעמדים שכאלו, וויתור של החשוד על הזכות הזו מטעם של "אני אסתדר", "בשביל מה אני צריך עו"ד פלילי הרי אני חף מפשע" או בשל הרצון לסיים עם החקירה "ולהיות אחרי זה", יכולה לחרוץ את גורלו של החשוד. חד וחלק.
חקירת חשוד במשטרה לעיתים מתאפיינת בלחץ מכוון מטעם החוקר להביא לחילוץ הודייה מהירה מהחשוד ולעיתים תתאפיין בנחמדות ובאמפטיה מטעם החוקר, זו והאחרת יכול וייחשבו כטקטיקות חקירה לגיטימיות כשלחשוד הממוצע לא יהיה שמץ של מושג כי הוא מתומרן לתוצאה אליה חותר החוקר המשטרתי.
פעמים רבות אנו, עורכי הדין הפליליים, נתקלים במקרים בהם חשודים שלימים הפכו להיות נאשמים, מכחישים בתוקף שנכתבו מפיהם דברים עליהם הם חתמו במסגרת חקירתם במשטרה בתואנה כי "לא כך אמרתי", "זו היא מסקנה של החוקר ולא אמרתי את הדברים בעצמי" וכן "אמרתי לחוקר והוא לא רשם".
לו היו משכילים החשודים לממש זכותם להיוועצות עם עו"ד פלילי בטרם מסירת עדותם/הודעתם לא רק שהיו זוכים להכנה לקראת חקירתם, תוך שימת דגש על זכויותיהם ומתן ביטוי הולם לגרסתם שעשויה לנקות אותם מאשמה אלא שבעקבות ייעוץ משפטי הולם, החשוד אף מגיע עם הכנה מנטאלית לחקירה שתחילתה לעיתים היא בגדר כניסה אל הלא נודע.
חשוב להזכיר ולציין שוב ושוב, גרסה ראשונית של חשוד היא בעלת משמעות קארדינלית ומעטים המקרים המאפשרים "מקצה שיפורים" מאוחר יותר.
ומה אם חלילה, היחידה החוקרת מונעת באופן מכוון ושלא בהתאם לחוק, מפגש בין חשוד לעורך דינו. האם יש לכך השלכות כלשהן? התשובה לכך: חד משמעית, כן.
הפרה קיצונית של זכות ההיוועצות בעורך דין עלולה להוביל לפסילת הודיית החשוד בעבירה/עבירות שהושגה לפני שניתנה לחשוד הזדמנות להיוועץ בעו"ד, מן הטעם כי ההודיה נגבתה שלא באופן "חופשי ומרצון", בהתקיימות נסיבות שונות.
ישנם חריגים המאפשרים לגוף החוקר על פי חוק, למנוע או לעכב מפגש בין חשוד לעורך דינו; כך למשל אם מפגש עו"ד לקוח עלול לסכן באופן ממשי את החקירה או לסכל מעצרם של חשודים אחרים באותו עניין או כאשר עסקינן בחשוד בביצוע עבירות ביטחוניות, ברם, שוב, אף מניעה או עיכוב שכזה מתוחמים בזמנים ואינם בלתי מוגבלים.
